<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ה</h1>
<h2>דף כה.</h2>
בההוא דהלוקח יין מבין הכותים בפרק כל הגט (כ"ה א') ובפ"ק דחולין (י"ד א') ובכמה מקומות מוכיח שמי שיש לו מאה לוגין של יין טבולים מן התורה ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש מהם הרי הם תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני שלא יתחיל וישתה ויניח בסוף שיעור תרומה ומעשרות כרבי מאיר, שאין הלכה כמותו בזה, אלא יפריש ואחר כך ישתה כרבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ואין אומרים זה שהניח בסוף כאילו נברר בתחילה מפני שחיוב תרומה ומעשרות מן התורה ואין אומרים בשל תורה נחש[ו]ב כאילו נברר עד שיתברר (ע"פ רמב"ם מעשר פ"ז ה"א). ולפי מה שפסק רבינו יצחק (נדרים מ"ו ב' תד"ה אמר) דאף בשל תורה יש ברירה נאמר טעם רבי יהודה ורבי יוסי כמו שמפרש שם אמרו לו לרבי מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע.
<h2>דף לא.</h2>
מסקינן בפרק ג' דגיטין כי המניח פירות להיות מפריש עליהם מעשרות מפריש עליהם בחזקת קיימים ואוכל ושותה עד שיעשו כל אותם הפירות שהניח מעשר ונותנם ללוי, מצאן שאבדו הרי זה חושש לכל מה שהפריש ואינו מעושר ודאי (רמב"ם מעשר פ"ז ה"ד).
<h2>דף פא.</h2>
גרסינן בפרק הפועלים (ב"מ פ"ח א') ובפרק הזורק (גיטין פ"א א') ובפרק כיצד מברכין (ברכות ל"ה ב') א"ר ינאי אין הטבל נקבע למעשר עד שיכניס[נ]ו לבית שנאמר בערתי הקדש מן הבית והוא שיכניסנו דרך השער שנאמר ואכלו בשעריך אבל אם הכניס תבואתו דרך גגות וקרפיפות פטור מן התרומה ומן המעשרות (ע"פ לשון רמב"ם מעשר פ"ד ה"א ע"ש ובילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל). ונראה לרבינו משה (שם ה"ב וע"ש) שאין לוקין מן התורה על אכילת טבל עד שיקבע בכניסתו לבית כמו שביארנו אבל אם נקבע בשאר [הששה] הדברים שביארנו אין לוקין עליהם אלא מכת מרדות מדבריהם. וכן האוכל מפירות שדעתו להוליכן לשוק אחר שנגמרה מלאכתן אינו לוקה אלא מכת מרדות שאין הגומר למכור חייב במעשרות אלא מדבריהם (רמב"ם שם) שנאמר עשר תעשר ואכלת ולא מוכר כדתניא בפרק הפועלים (פ"ח א'). בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אינו קובע למעשר, וכן הגגים אין קובעים אע"פ שהבית שלמטה קובע, ואם לא היה בגג ארבע אמות על ארבע אמות (כיון) [כגון] שהבית משפע ועולה אינו פוטר מן המעשר כדאיתא בירושלמי (מעשרות דף ט"ז ב') אלא הרי גג זה כמקצת אויר הבית (ע"פ רמב"ם שם ה"ג). כשם שהבית קובע למעשר כך [ה]חצר קובע למעשר לדברי רבי ינאי מדרבנן ומשיכנסו לחצר דרך השער נקבעו אע"פ שלא הכניסן לתוך הבית (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ז ע"ש). ושנינו במסכת מעשרות פ"ג (מ"ה) איזהו חצר שחייבת במעשרות, רבי ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה, רבי עקיבא אומר כל ש[ה]אחד פותח ונכנס ואחד נועל פטורה, מפרש בירושלמי בשני שותפים שהאחד מוחה בחבירו שלא ינעול ואינה משתמרת, רבי נחמיה אומר כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה חייבת רבי יוסי אומר כל שנכנס לה ואין אומרים לו מה אתה מבקש פטורה.
